החלטה בתיק בש"א 24208/05

1.         לפניי שתי בקשות שהגישו המבקשים שאינם מיוצגים, באמצעות מר אריק זכאי, בעניין החלטתי בבש"א 8241/05 שניתנה ביום 22/9/05 בתיק ה"פ 989/04 שהדיון בו אוחד בזמנו עם תיק ה"פ 541/03 ותיק ה"פ 1016/03 (להלן: "ההחלטה"). הבקשות הוגשו תחילה לנשיא בית משפט זה, כב' השופט א' גורן, ובהחלטתו הועברו לטיפולי ולהכרעתי.

2.         כותרתה של הבקשה הראשונה - בש"א 24208/05 - " בקשה לצירוף תיקים", ובה נתבקש כב' הנשיא להורות על צירופה של בש"א 8241/05 לתיק עת"מ 1033/98, אשר בו ניתן פסק דין ביום 28.10.98 מכוח הסכם בין הצדדים. המבקשים לא הצביעו על מקור נורמטיבי כלשהו לבקשתם, אך יש להניח כי הגישו בקשתם תוך פירוש שגוי של הוראת תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), שלשונה:

"עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיוזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו."(ההדגשה אינה במקור - ע.ב.)

אלא שעת"מ 1033/98 איננה בבחינת עניין "תלוי ועומד" כדרישת תקנה 520, מאחר שהדיון בתיק זה הסתיים זה מכבר בפסק דין - ומשנסתיים הליך משפטי, לא ניתן לאחד עימו עוד כל עניין שהוא.

אם סבורים המבקשים כי פסק דינו של בית המשפט בעת"מ 1033/98 איננו מקויים, כטענתם, פתוחה בפניהם הדרך לפנות לערכאות בהליך המקובל בעניינים כגון דא. אשר על כן, נדחית הבקשה נשוא בש"א 24208/05.

3.         הבקשה השנייה - היא בש"א 24209/05 - הוכתרה בכותרת "בקשה למתן הוראות בפני כב' נשיא בית המשפט". אף כאן לא הבהירו המבקשים איזהו המקור הנורמטיבי המתיר להם לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות - זכות השמורה לבעלי תפקידים מוגדרים ולמקרים מסוימים - ומכל מקום מקריאת תוכן הבקשה עולה, כי כל כולה אינו אלא טיעונים שמקומם בערעור על החלטת בית משפט זה בבש"א 8241/05, שבה הוריתי על מינויו של כב' השופט (בדימוס) י' לויט כבורר דן יחיד בסכסוך הממושך וארוך השנים שבין הגורמים השונים המעורבים בפרוייקט לבנייה במרכז שוהם שבחבל מודיעין.

            הסעדים שנתבקש בית המשפט ליתן בבקשתו זו של מר זכאי, שהוגשה בשני "כובעיו": הן כ"נאמן ומנהל הפרויקט וחבר ועדות ההיגוי" והן כ"מנהל חברות הנאמנות - ניהול תכנון ופיקוח" הם כדלקמן:

א.      להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה למינוי בורר עד למתן החלטה או פסק דין בבקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים דכאן לבית המשפט העליון - רע"א 10134/05;

ב.      לחלופין: להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה למינוי בורר עד למתן החלטה או פסק דין בתובענה שעתידים המבקשים דכאן להגיש למתן פסק דין הצהרתי ב "מכלול הסוגיות והעניינים שבמחלוקת בין כל הצדדים המעורבים" (עמ' 2 לבש"א 24209/05);

ג.       לחלופין: להורות על קיום דיון חוזר בבש"א 8241/05 שלא בפני מותב זה של בית המשפט, "לאור התמיהות העולות מהשתלשלות העניינים בקשר עם הטיפול בבקשה זו".

ד.      לחלופין: נשיא בית משפט זה מתבקש לדון בבקשה וליתן הוראות בשורה של נושאים, כמפורט בבקשה.

4.         נראה כי המבקשים שוגים, ולא בפעם הראשונה, בהבנת מהותו של הליך "בקשה למתן הוראות", וכך גם בנוגע לזהותם של מי שרשאים לפנות בבקשה כאמור. אין זה המקום לדון בשאלה זו, אך אעיר בקצרה, כי בקשה למתן הוראות לא נועדה להוות אמצעי לעקוף סדרי דין או תניות בוררות בחוזים, כפי שדומה שמנסים המבקשים דכאן לעשות פעם אחר פעם.

            אשר להליך שאותו הגדירו המבקשים "דיון חוזר בבש"א 8241/05"  - הרי שאין לו כל עיגון בכללי הפרוצדורה האזרחית, ותרופתם של המבקשים, ככל שהם מבקשים להשיג על ההחלטה שניתנה, היא בהגשת בקשת רשות ערעור כפי שאמנם עשו.

5.         נותרו איפוא שני סעדים שנתבקשו שיש ליתן עליהם את הדעת. האחד הוא עיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן פסק דין או החלטה בתובענה שטרם הוגשה, ואשר נועדה לדברי המבקשים להביא לפתרון מכלול הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים הרבים לתיק מורכב זה. האחר הוא עיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן פסק הדין או ההחלטה בבקשה שהוגשה למתן רשות ערעור.

            אשר לסעד העיכוב עד למתן פסק דין בתובענה "העתידית" - בקשה זו דינה להידחות על הסף מעצם טיבה. ניסיון להגיש תובענה לפסק דין הצהרתי שיסתור פסק דין תקף או החלטה תקפה של בית משפט דינו להיכשל, וקל וחומר שאין בהגשתה של תובענה עתידית כדי להצדיק עיכוב ביצועה של החלטה תקפה, שניתנה בסמכות. בעל דין אשר אינו שבע רצון מהחלטה שניתנה בעניינו, עומדים לרשותו הכלים המשפטיים להשיג עליה בדרכים שנקבעו בחוק ובתקנות סדר הדין האזרחי. העילות שנקבעו לעיכוב ביצועו של פסק דין או לעיכוב ביצועה של החלטה הן מצומצמות, והגשתה האפשרית של תובענה אחרת איננה נמנית עימן.

6.         באשר לבקשת המבקשים לעכב את ביצוע ההחלטה למינוי הבורר עד למתן החלטה או פסק דין בבקשה לרשות ערעור, אינני רואה מקום להיעתר לה. הבקשה נשוא בש"א 24209/05 היא בקשה מפורטת, אשר מעלה נימוקים שהם באופיים נימוקי ערעור. המבקשים לא נתנו טעם לבקשתם לעיכוב ביצועה של ההחלטה, אלא טענו כנגד ההחלטה לגופה.

            בעל דין המבקש לעכב ביצועה של החלטה, שומה עליו להציג טעמים המצדיקים היענות לבקשתו זו, והכלל הוא, כלשונה של תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". לשון אחר: אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להקים זכות לעיכוב ביצוע. עיכוב הביצוע נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, מכוח תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, אך כדי שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו זו, נדרש המבקש להראות טעם לעיכוב הביצוע.

            בהעדר טעם כאמור, אינני רואה עילה לעכב את ביצוע ההחלטה. זאת ועוד, המיזם שבלב המחלוקת שבין הצדדים, הוא מיזם שממומן, בחלקו, בכספי ציבור. מיזם זה אינו מתקדם כבר שנים רבות, והשלמתו אינה נראית לעין. משכך, סבורתני כי מן הראוי לזרז את פתרון הסכסוכים ולא לעכב את הדיונים.

7.         מן הטעמים האמורים, אני דוחה גם את הבקשה נשוא בש"א 24209/05. למבקשים עומדת הזכות לפנות לבית המשפט שלערעור בבקשה כאמור, מכוח תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי.